מדיטציה על מכנסיים/נילי לנדסמן

IMG_3839מדיטציה על מכנסונים

כמה קצרים מותר למכנסיים להיות ועדיין לא יחשבו למכנסונים? ואם בכל זאת מכנסונים אז באילו כללים אפשר לצאת איתם לרחוב? מדי קיץ אני מנסה כל מיני שכלולים שבעזרתם אפשר לבוא בקרב הבריות לבושה במכנסונים בלי לכפות את החזיון הבעייתי שמדורי האופנה השנונים נהגו לכנות בזמני – מראה האופס, שכחתי ללבוש מכנסים. וזה לא פשוט כשאת מנסה להמעיט בפריטים מבלי להמעיט בערך עצמך.

אף אחד לא מתעניין במה שאני לובשת למעט אנוכי. ולפיכך, אני מטיפה לעצמי שככל שאתעניין פחות בלבושי כך אחדל להתלבש באופן מעניין ועוד יותר לא אעניין או אתענין. את צורת החשיבה המשונה אולי הזאת אימצתי לאחרונה יחד עם גורו אחד, שמציע, בין השאר, להפוך להיות אף אחת במקום לנסות להיות מישהי. אני בטוחה שזה יכול להיות טיפ מעולה למצבים האלה שאת מתחילה להסתבך בבוקר עם הבגדים שתלבשי היום ליוגה. פתאום כמו במעשה קסם – המכנסונים חוזרים להיות רק מכנסונים.

אך היות ואני מתעניינת מאוד במה שלובשות אחרות, בעיקר כאשר אני בדרך חזרה מהאימון ובעיקר כאשר המדובר בכאלו שלוקחות באיזי את חשיפת הרגליים במקסימום, שמתי לב שמאוד חזק באופנה עכשיו לצאת מהבית עם שמלות נורא קצרות. אפילו נשים מבוגרות. אני לא בטוחה אם זו האובססיה שלי למכנסוניי יוגה מושלמים, שגורמת לי להבחין בכל הרגליים שנתונות במגפונים ובישבניי-העוד שניה-מתגלים-בהדרם, שמצורפים אליהם. אולי זה כמו שאת בהריון ורואה איך כל הרחוב במצבך?

מה גם שאם את לובשת מכנסונים, חזקה עליך שדעתך הופכת קלה. כי מכנסונים הם לפעמים געגועים לילדות שהיתה משוחררת מכל המודעות הזאת לאיך ראוי ומה הולם. רגע לפני שיתחילו לחנך אותך להיות בת ישראל כשרה ועדיין, לכאורה, בחסות עידן התמימות. אני מנסה את הלך המחשבה הבא: אם את מסתכלת על המכנסונים מתוך פרקטיות ומינימאליות, צמד תכונות שמגדירות את אופיים הבסיסי, אולי יש מצב שאת מסוגלת לשחרר את כל הדברים שנקשרו בשמם אך אינם מגדירים אותם ולהיזכר שאף את הינך אינך מוגדרת על ידי המכנסונים שלך כלל וכלל.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *