סוף עונה בתחילתה

 

הצבעים של תחילת הקיץ
הצבעים של תחילת הקיץ

לאחרונה אני מהרהרת באפשרות שלהיות באופנה הוא המעשה הכי לא אופנתי כרגע בתרבות המונים הסוגדת לתיק של לואי ויטון. ישנה איזו אי נוחות במחשבה הבזה למותגים בכללי ולמותגי יוקרה בספציפי. אני מתפלאת על עצמי; הכיצד ולאן התפוגג הדחף האופנתי שלי? זה ששנים על גבי שנים הגדרתי בו את עצמי והתהדרתי בו כנכס. עכשיו, אם אני קוראת באיזה מקום שהקימונו חוזר אני מבטיחה לעצמי שלא אלבש את הקימונו שלי. אני מתלבטת, איך להגדיר את ההימנעות מצביעת השיערות וההסתגלות לפריזורה המאפירה מדי בוקר במראה – אופנתית? או רבולוציונית במונחים אופנתיים? אין לי תשובה מספקת לשאלה, אבל אני יודעת, החיים טובים יותר בלי להביט במראה בדיוק כמו שהם משתפרים כשאת מבינה שאבד לך הדחף האופנתי.

אני לובשת שוב ושוב את הבגדים שלי. אלה שקניתי לא מזמן ואלה ששרדו את תהפוכות האופנה בחיי. הארון שלי לא מתמלא הוא מצטמצם. המוכרות בחנויות אפילו לא ניגשות אלי לספר לי מה הולך ואת ההתעדכנות אני משלימה בהתבוננות בהתלבשויות של הבריות החולפות על פני בעת צעדת הבוקר על חוף הים. הזדמנות פז להבחין בכל המופעים האופנתיים והאנטי אופנתיים שעל הסקאלה. לא אחת אני חומדת לעצמי מכנסונים שעל מישהי אחרת מתיישבים בדיוק מפליא ונאלצת להזכיר לעצמי שרוב המכנסונים לא הולמים את גילי, שגם אם אף אחד אינו טורח לנסות לנחש אותו, אני עדיין מודעת לו וליתרון הגדול שבא איתו חסינות בפני מכנסונים לוהטים.

אין לי תיק ערב ואפילו לא מחזיק מפתחות של לואי ויטון ולא שאי פעם היה לי. די נדיר שמישהי עוצרת אותי ברחוב ומתחקרת מאיפה הפריט ובערב אני במילא לא יוצאת לשום מקום. גם במאמץ עילאי אינני מצליחה להיזכר מתי עיעלתי בפעם האחרונה ב״ווג״ אך אפשר לייחס זאת לסקלרוזה. צילום האופנה שבו התעמקתי לאחרונה יותר מדקה היה על השער האחרון של הואניטי פר וגם את זה עשיתי באתר ורק כדי להבין מה הרעיון של הקורסט והפוזה האולד פאשן הוליוודית. קשה לנשום כהלכה בפוזה כזאת ועם מחוך כזה ומנסיון העבר שצברתי בעסקי האופנה, זכור לי כי הצעקה האחרונה היא הדלק של ההתמכרות לחזות כחזות הכל. cheap accommodation

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *