מסיבת סלון / נילי לנדסמן

הוזמנתי למסיבת סלון. של חברה שפעם בכמה שנים אנחנו נתקלות זו בזו ומצטערות שאנחנו לא נפגשות יותר.

"תבואי?" שאלה באסמאס.

"אם אצליח להחזיק מעמד," החזרתי והוספתי לב. שתדע ששמחתי להיות מוזמנת, כי בכל זאת, זה קורה פחות ופחות. אמנם אינני מכירה יתר האורחים שהוזמנו לממסיבה, אבל החלטתי לא לתת דעתי על קשיי אינטרקציה חברתית. בניתי על חושך ומוסיקה רועשת, הבאתי איתי כיבוד קל ולבשתי שמלה חגיגית. בשנים האחרונות אני נוטה להתחבא בבית. וכמתבודדת את כבר לומדת שאת הכישורים החברתיים צריך לאמן בדיוק כמו שרירים. אימצתי איפא את לבבי בחדר המדרגות.

בתור נערת מסיבות בדימוס החלטתי להתאמן על תפקידי החדש והקוסם – פרח הקיר. מצאתי לעצמי כסא נחמד שמשקיף מהצד אך לשבת לבד, התברר, היה אקט שעורר דאגה במארחת.

לשתוק תשתקי בבית, חשבתי ושתקתי.

אך למזלי מישהי כלבבי השליכה לי קרס. היא יוצאת למחרת לחופשה באקפולקו ומסתבכת קשות עם האריזה. "הכנתי לי שלוש אופציות להחליף כל יום," התוודתה במתיקות של מי שחושדת בעצמה שגלוי שהיא קוקו, "ואני נוסעת לחמישה ימים. את מבינה כמה חמור מצבי. כשאני בארץ אני מחליפה בגדים כל חמש שעות? מה פתאום. בקושי פעמיים."

"נו, מה את רוצה," אמרתי לה בהבנה, "מתי אם לא בחופשה תדגמני את המיטב שבארון שלך."vacation #1

וכך, בשתי דקות, נהיינו חברות. ועוד אחרות נחמדות, החלו לחוג סביבנו. שיחת סלון בערב שישי התפתחה לה מעצמה. כי לארוז לחופשה, על החוף באקפולקו או למסע צליינות בהודו, זה בדיוק אותו הדבר. את רוצה להיסחב עם מינימום ולהרגיש שיש לך אופציות מקסימום כדי שישאר מקום למקרה שיתווספו במהלך המסע עוד אופציות. התחלתי לנאום על התובנות הרוחניות שקיבלתי במסעי האחרון לגבי הנושא ולפתע הבחנתי, השיחה כבר התפצלה משם והלאה.

לא יהיה קיו מתאים מזה, חשבתי וארזתי את עצמי בהחבא. חמקתי החוצה וידעתי שאף אחד לא שם לב. זה כל הכיף בלברוח ממסיבות. עם כל קומה שירדתי, הוקל לי. בבית, תליתי את השמלה בארון, השתחלתי בחזרה לבגדי היוגה ולפני שהלכתי לישון רקדתי לי בחושך בסלון עם הרדיו.